פסק-דין בתיק בג"ץ 7760/05

השופטת ד' ביניש:

           בעתירה שלפנינו מבקש העותר 1 כי נורה על ביטול החלטות המשיבים 1 - 4  לפיהן טרם אושר תקציבה של המועצה המקומית ירוחם בישיבת המועצה שנועדה לכך.

רקע עובדתי

1.        העותר 1 הינו ראש המועצה המקומית ירוחם. המשיבים 1 - 4 הם, על פי הסדר, משרד הפנים, שר הפנים, מנכ"ל משרד הפנים והממונה על מחוז הדרום במשרד הפנים (להלן, ביחד: משרד הפנים). המשיבים 5 - 9 הם חמישה מתוך תשעת חברי המועצה המקומית בירוחם (להלן: המשיבים).

           ביום 28.7.05 נערכה ישיבה של המועצה המקומית ירוחם כשעל סדר יומה תקציב המועצה לשנת 2005. בתום הישיבה העמיד העותר להצבעה שתי הצעות תקציב - הצעה אחת מטעמו והצעה שניה שהוצעה על ידי שני חברי מועצה שאינם נמנים עם המשיבים (להלן: ההצעה השניה). ארבעה מתוך תשעת חברי המועצה הצביעו בעד ההצעה השניה ואילו המשיבים - שהם חמשת חברי המועצה האחרים - לא הצביעו בעד אף אחת מן ההצעות. העותר לא שאל בישיבה מי מהנוכחים מבקש להצביע נגד ההצעות ומיד בתום ההצבעה של ארבעת חברי המועצה בעד ההצעה השניה נעל העותר את הישיבה. לאחר הדברים הללו כינסו המשיבים ישיבה משלהם ובה הודיעו כי הם מצביעים נגד הצעת התקציב שלכאורה אושרה.

           ביום 31.7.05 דיווח העותר למשרד הפנים על הישיבה שנערכה והודיע כי לשיטתו, אושרה ההצעה השניה כתקציב המועצה לשנת 2005. עוד באותו יום התקבלה תשובתו של משרד הפנים ובה נתבקשו הבהרות באשר לאופן בו אושר לכאורה התקציב. העותר השיב למשרד הפנים במכתב מיום 1.8.05 אשר אליו צורפה חוות דעת משפטית מטעם היועץ המשפטי של המועצה. בחוות הדעת נטען, כי לנוכח הוראות החוק הרלוונטיות, יש לראות את תקציב המועצה כמאושר. ביום 4.8.05 נמסרה לעותר עמדת משרד הפנים לפיה, תקציב המועצה לא אושר כדין. משרד הפנים האריך את המועד לאישור התקציב למועצה עד ליום 21.8.05. ביום 14.8.05 נמסרה לעותר גם חוות דעתו של היועץ המשפטי של משרד הפנים אשר תמכה בעמדת המשרד. לעותר ניתנה אורכה להביא לאישור התקציב וכנגד עמדתו והחלטותיו אלה של משרד הפנים הופנתה העתירה שבפנינו.

טענות הצדדים

           טענות העותר

2.        העותר טוען בעתירתו כי מכוח סעיף 186ג(ב) לצו המועצות המקומיות (א), תשי"א-1950 (להלן: צו המועצות המקומיות) חייבת המועצה לדון בהצעת התקציב שהכין ראש המועצה ולאשר אותה בשינויים או בלא שינויים. לשיטתו, מלשון הסעיף עולה כי בפני המועצה עומדות שתי חלופות אפשריות בלבד: אישור הצעת התקציב המקורית שהכין ראש המועצה ללא שינוי כלשהו, או אישור הצעת התקציב תוך הכנסת שינויים בפרטי ההצעה. לשיטתו של העותר, אין המועצה רשאית להחליט על התנגדות לתקציב בלבד מבלי שהיא מחליטה לאשר הצעת תקציב ולו בשינויים. עוד לשיטתו, התקציב הינו מסגרת נתונה ומטעם זה, אין להצביע נגדו, אלא רק לאשרו עם או בלי שינויים.

           לטענת העותר, בעת ישיבת התקציב הוצעה על ידי שני חברי מועצה הצעת תקציב שהתבססה על הצעת התקציב שהוכנה על ידו, לאחר שהוכנסו בה שינויים מסוימים. בתום הדיון, נותרו, איפוא, שתי הצעות אלה והעותר העמיד אותן להצבעה זו מול זו, בהתאם לאמור בסעיף 46(ג) לתוספת השלישית לצו המועצות המקומיות. ארבעה חברי מועצה הצביעו בעד ההצעה השניה ועל כן, לשיטת העותר, הצעה זו התקבלה.

           לנוכח ההשתלשלות המפורטת הסביר העותר כי אין הוא טוען שחובה היה על המועצה לאשר את הצעת התקציב שהוא הכין אלא, כפי שלטענתו אף ארע בפועל, המועצה רשאית היתה לשנות ולתקן את סעיפי התקציב, במסגרת המגבלות החוקיות. יחד עם זאת, לטענת העותר, המועצה אינה רשאית להימנע באופן כולל מאישור התקציב המוצע, עם או בלי שינויים. באשר לנסיבות הקונקרטיות טוען העותר, כי המשיבים התנגדו לאישור הצעת התקציב ונמנעו מלהציע שינויים בהצעה על מנת להכשיל את אישורו של התקציב. לטענת העותר, המשיבים פעלו באופן האמור מתוך תקווה כי לאי-אישור התקציב תהיה השפעה על המשך כהונתו כראש המועצה. לטענת העותר, התנהלות זו של המשיבים   5 - 9 אינה חוקית ויש בה כדי לסכל את כוונת המחוקק. בהתחשב באמור, טען העותר, כי יש לקבוע שההצעה השניה, אשר בעדה הצביעו ארבעה חברי מועצה, התקבלה כדין וכי בכך אושר תקציב המועצה לשנת 2005.

           טענות משרד הפנים והמשיבים

3.        בתגובתו לעתירה חזר משרד הפנים על עמדתו לפיה אישור התקציב במועצה באופן שתואר לעיל נעשה באופן שאינו תקין ושלא כדין. לטענת משרד הפנים, הפרשנות אותה העניק העותר להוראות החוק הרלוונטיות בטעות יסודה וגישתו כי בפני המועצה עומדות שתי חלופות בלבד אינה מעוגנת בדין ואינה סבירה. המשיבים הגישו אף הם תגובה לעתירה בה הצטרפו לעמדתו של משרד הפנים. בנוסף, העלו העותרים טענות מטענות שונות כנגד העותר וכנגד הצעת התקציב שהניח על שולחן המועצה. טענות אלה חורגות מגדרה של העתירה שלפנינו.

           ביום 19.9.05 הוגשה בקשה להצטרף לעתירה כמשיבים מטעם קבוצה של תושבים המכנה עצמה "ועד התושבים למען הדחתו של ברוך אלמקייס" (להלן: הועד). בבקשתו, העלה הועד, טענות רבות כנגד התנהלותו של העותר כראש המועצה ובאופן ספציפי כנגד התנהלותו בישיבת התקציב נשוא העתירה. בדיון שנערך בפנינו אפשרנו גם לנציגה מטעם הועד למסור את עמדת הועד בעל פה. יחד עם זאת, לאחר שעיינו בטענות הועד, אשר ברובן חורגות מגדרה של העתירה, לא ראינו טעם, בנסיבות הענין, להורות על צירופו לעתירה כמשיב נוסף.

דיון

           המסגרת הנורמטיבית

4.        בניגוד לנטען בעתירה, סעיף החוק הרלוונטי לענייננו הוא סעיף 206 לפקודת העיריות, אשר הוחל על מועצות מקומיות מכוח סעיף 34א לפקודת המועצות המקומיות, ולא סעיף 186ג לצו המועצות המקומיות שקדם לתיקון. יחד עם זאת, מכיוון שנוסחו של סעיף 206(ב) אינו שונה מזה של סעיף 186ג לצו המועצות המקומיות עליו מסתמך העותר, אין השוני בסעיפי החוק משפיע על העמדות המשפטיות שהוצגו בפנינו.

5.        סעיף 206 לפקודת העיריות מצוי בפרק שכותרתו היא "תקציב העיריה וחשבונותיה". סימן א' בפרק זה עוסק בתקציב העיריה. סעיף 206 קובע כדלקמן: